*בבנייה*עדכונים בקרוב*
בחצר הבית, בשביל האבן המוליך אל הבית עצמו, נעץ בעל הבית שלט. השלט מצביע לכיוון הכניסה הראשית בכיתוב ‘Easy Way’ ולכיוון יציאת הסלון לגינה הוא מכריז ‘Hard Way’.
קשה או קלה, דרכו של סיימון לבטח הייתה מפותלת לאורך השנים. אל שיפוץ וחידוש הבית הזה הגיע בעקבות גירושים שניים במספר. הוא התגורר לתקופה קצרה בבית עצוב ושומם- חדרי הילדים שמזמן עזבו את הקן ריקים, המטבח מיושן ולא בשימוש, הסלון מרוקן מרהיטיה של המתגרשת ומיקומם מוסגר ע״י שטחי צבע הקיר שנצבע סביבם.
צעדנו ב׳דרך הקלה׳ בכיוון הדלת הראשית והקפנו לאט לאט את כל הבית, לראות את החלונות שסיימון מעוניין להחליף. החלונות מיושנים, הוא אומר, אולי החלפתם בחדשים וצביעת הבית תעשה את הבית למקום ששוב נעים לחיות בו. בינתיים, מלבד החלונות אני שם לב לגינה היפה שמקיפה את כל הבית- עצים בוגרים, שיחים גדולים היוצרים חיץ בין הבית לבתים השכנים, בריכת דגים קטנה ודשא רחב ידיים. אנחנו נכנסים לבית, ב׳דרך הקשה׳, ומה שמתחוור לי הוא שבתוך הבית לא חווים כלל את כל העושר שבגינה, פנים הבית מנותק מהסובב אותו ואותם חלונות שסיימון רוצה להחליף בחדשים הינם קטנים ולא מאפשרים להנות מהחוץ
לאחר ההבחנה והאבחנה אני מציע לסיימון שסיפור המסגרת, הקונספט, של התחדשות הבית יהיה העמקת הקשר בין החוץ לפנים, וחידוד הקשר הישיר שבין הרחבת החלונות והפתחים לבין הרחבת הלב. סיימון משתכנע מהר, ניכר כי מלבד הרצון החזק לשינוי והתחדשות הוא גם מבין את הפוטנציאל הגלום בשינוי.
לאחר שלב התכנון ותכניות הבניה, בו אנחנו מתרגמים את הקונספט לפרטי בניה ושפה אותה יבינו בעלי המקצוע השונים, אנחנו מגיעים לשלב ההריסה. הפתחים הצרים נפתחים לרווחה ומגלים ליושב בבית את מלוא הדרה של הגינה הפורחת. ״מה עשיתי, מה עשיתי״ יושב וממלמל לעצמו סיימון, בחרדה רגעית מהשינוי הגדול. אבל מהר מאוד החרדה הזו מתחלפת בחיוך גדול- הבריזה מלטפת את פניו וציוץ הציפורים מגיע אל אוזניו וגובר על הלמות הפטישים.